קו ברשת - עיתון האוניברסיטה העברית בירושלים קו ברשת - עיתון האוניברסיטה העברית בירושלים
אלול תש"ע | ספטמבר 2010
האוניברסיטה העברית בירושלים  |  צור קשר  |  ארכיון
ישראל וירושלים בשנת 2048 – המצוי או הרצוי?
חדשות
פרופ' אילון לינדנשטראוס מהמכון למתמטיקה זכה במדליית פילדס למתמטיקה לשנת 2010
נחתם הסכם סינוף בין האוניברסיטה, הדסה ושירותי בריאות כללית
האוניברסיטה נבחרה לתכנית מצוינות מחקרית בסינגפור
האוניברסיטה העברית - מקום טוב לעבוד בו
במחקר
זוהה הגֶן האחראי לרגישות לכאב
רוצים להגדיל את הזיכרון במחשב? לכו לעץ הצפצפה
GPS גם לניטור מבקרים במרחבים ציבוריים
יומן אירועים
המחלקה לדוברות זכתה בציון לשבח בתחרות "האריה השואג" של האיגוד הישראלי ליחסי ציבור
שני חתני פרס נובל לכלכלה השתתפו ב"בית ספר קיץ לכלכלה" במכון ללימודים מתקדמים
בני נוער משדרות השתתפו במחנה קיץ מדעי באוניברסיטה
פרויקט "יום פתוח על גלגלים" יצא לדרך - התחנה הראשונה: קריית גת
זווית אישית
שיחה אישית עם פרופ' עידית תשובה-גולדברג
זרקור על יחידה
היי טק בארכאולוגיה
העלאות
מינויים חדשים
זר ברכות
קהילה
ספרים
בוגרים
לזכרם
 
עקבו אחרינו: YouTube twitter Facebook
ישראל וירושלים בשנת 2048 – המצוי או הרצוי?

פרופ' שלמה חסון (צילום רֶבֶּקה זפרט)

בשנת 2048, בעוד פחות מארבעים שנה, ימלאו מאה שנה למדינת ישראל. שישים ושתיים השנים שחלפו מיום הקמת המדינה היו שנים של בנייה, יצירה ומלחמות, של קליטת עליות המוניות ומשברים חברתיים, של שפל כלכלי אך גם של שגשוג. השנים האחרונות מתאפיינות בצמיחה כלכלית מצד אחד ובשסעים ופערים חברתיים עמוקים מצד אחר. אך על כל אלה מעיבות בעיות מדיניוֹת המחריפות והולכות ומסכנות את הלגיטימציה שלנו בעיני העולם. על בעיות אלה אפשר למנות את הסכסוך הגאופוליטי בין ישראל לפלסטינים ועם העולם הערבי, את השסע המעמיק בין יהודים לערבים בתוך ישראל ואת העימות בין דת למדינה, בין חרדים לחילונים, בין אשכנזים למזרחיים.

פרופ' שלמה חסון מהמחלקה לגאוגרפיה, המכון ללימודים עירוניים ואזוריים ובית הספר ע"ש פדרמן למדיניות ציבורית וממשל, הנחה בבית הספר קורס על ישראל 2048 והוא מציג את הערכתו על עתיד המדינה וירושלים ומציע אסטרטגיות לתכנון העתיד.

האם מדינת ישראל תגיע לשנת המאה שלה?

"כציוני אני מאמין שהמדינה תגיע לשנת המאה שלה, אבל איך היא תגיע תלוי בעיקר בנו. השאלה היא מה תהיה דמות המדינה, החברה והסביבה בשנת 2048. האם ישראל תהיה מדינה מתוקנת ודמוקרטית שבה מגשים העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית? האם החברה תמצא דרך להתגבר על פערים ושסעים, או שמא עתידים אלה להעמיק ולכרסם במרקם החברתי? השאלות רבות וכדי להתמודד אתן יש צורך בחשיבה ובתכנון לטווח ארוך", אומר פרופ' שלמה חסון.

וירושלים, שעתידה ועתידנו אחוזים זה בזה – מה צפוי לה? מה תהיה דמותה כאשר מדינת ישראל תציין את שנת המאה לקיומה?

"ירושלים היא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל, והבעיות המרכזיות הניצבות לפני המדינה הן גם הבעיות המרכזיות של העיר: במישור הגאופוליטי - מערכת היחסים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית; במישור האזרחי - דמוקרטיה וזכויות אדם והיחסים בין ערבים ליהודים; במישור התרבותי - מערכת היחסים בין חרדים לחילונים ודמותה התרבותית והחברתית של העיר.

"ירושלים היא סלע המחלוקת העיקרי בקונפליקט המתמשך בין הישראלים לפלסטינים. על רקע זה אפשר להבין את המאמץ הבלתי נלאה לייצר פתרונות שונים למחלוקת, שמהם עשויים להיגזר גם פתרונות אפשריים לבעיות האחרות של העיר. המשותף לפתרונות הרבים שנוצרו במהלך השנים הוא התעלמות כמעט מוחלטת מהמציאות הקיימת. במקום לבדוק לאן מוליכים הדגמים והתהליכים הקיימים, המגמה הרווחת היא לייצר פתרון כלשהו המתבסס על משאלות הלב של פוליטיקאים ושל חוקרים, או על הלכי הרוח הרווחים בציבור. לא מפליא על כן לגלות כי כל הפתרונות שגובשו במשך השנים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: אי-חלוקה - השארת ירושלים מאוחדת בריבונות ישראל, או חלוקה של הריבונות בעיר באחת משלוש דרכים: חלוקה טריטוריאלית; חלוקה פונקציונלית שמשמעותה חלוקת סמכויות בין שני הצדדים ללא חלוקה טריטוריאלית, ניהול משותף או העברת סמכויות לגוף שלישי; שילוב בין חלוקה טריטוריאלית לפונקציונלית".

האם פתרונות אלה ישימים?

"פתרונות אלה מתבררים לנוכח המציאות היומיומית כמקסם שווא. ירושלים אמנם מאוחדת מבחינת השליטה הפוליטית והצבאית הישראלית, אך היא מחולקת באופן עמוק מבחינת ההכרה הפוליטית של הפלסטינים בריבונות הישראלית וכן מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית. גם המחשבות על חלוקת הריבונות מתבררות כמחשבות סרק. במציאות הנוכחית פועלים כוחות שונים כנגד מגמות של חלוקה בנוסח הפתרון של שתי בירות לשני עמים".

במסגרת מחקר שערכו במשך חמש שנים פרופ' חסון וד"ר רמי נסראללה, מנהל המרכז הבין-לאומי לשלום ולשיתוף פעולה (IPCC), הם בדקו מהם הכוחות הפועלים במציאות הקיימת וכיצד הם עתידים לעצב את עתיד העיר ואת מערכת היחסים בין הישראלים לפלסטינים.

לדעתם, קיימים ארבעה כוחות מניעים ראשיים המעצבים את המצב הנוכחי ושעתידים לעצב את המערכת גם בעתיד: העוצמה הפוליטית של המנהיגות בשני הצדדים; עוצמת הכיבוש; עוצמת החברה האזרחית בשני הצדדים, והנכונות והיכולת של הקהילה הבין-לאומית להתערב בסוגיית ירושלים. על סמך בחינת יחסי הגומלין בין ארבעה גורמים אלה הם פיתחו חמישה תסריטים אפשריים:

1. 'עיר במצור' – המשך המצב הקיים. תסריט זה מאופיין בגאוגרפיה של פחד בקרב הישראלים ובניתוק של הפלסטינים בעיר מהפלסטינים בגדה המערבית.

2. 'אדמה חרוכה' – החרפה של הסכסוך. ההחרפה נובעת משינוי תוואי הגדר ובעקבותיו הוצאת חלק גדול מהתושבים הפלסטינים בירושלים אל מחוץ לעיר תוך כדי ניתוקם מהעיר העתיקה, שתישאר תחת שליטה ישראלית. בעקבות תהליכים אלה עתיד הסכסוך האתנו-לאומי להפוך לסכסוך דתי.

3. 'עיר היברידית' – חלוקת העיר לשלושה רובעים מוניציפליים: יהודי כללי, חרדי ופלסטיני - כולם בריבונות ישראלית. זהו תסריט של פתרון ביניים, שבמסגרתו הפלסטינים מנהלים את עירם הנתונה תחת ריבונות ישראלית.

4. 'עיר דו-לאומית' – הפלסטינים משתתפים בבחירות למועצת העיר ולראשות העיר ומהווים סיעה מרכזית בעירייה.

5. 'עיר של גשרים' – במסגרת פתרון פוליטי של שתי מדינות לשני עמים עם שתי בירות בירושלים.

ניתוח מפורט של הגורמים המניעים מלמד כי התסריטים בעלי סיכויי ההתממשות הגבוהים ביותר הם אדמה חרוכה, עיר דו-לאומית ועיר היברידית. בשלב הנוכחי אין סיכוי רב להתקדמות לעבר פתרון קבע של שתי בירות לשני עמים, בעיקר עקב חולשת המנהיגות, חולשת החברה האזרחית וחוסר הנכונות של הקהילה הבין-לאומית להתערב בסוגיית ירושלים. על סמך ניתוח זה, טוענים החוקרים, בטווח הנראה לעין מעטים הסיכויים לפתרון הקונפליקט ולהתממשות התסריט של 'עיר של גשרים' (שתי בירות לשני עמים). גם התסריט של 'עיר במצור' (המשך המצב הקיים) הוא בעל סיכוי התממשות נמוך בגלל הנתק בין הפלסטינים בירושלים לפלסטינים בשטחי הרשות, מעבר של פלסטינים לשכונות יהודיות ואפשרות ההשתלבות הפוליטית של הפלסטינים בפוליטיקה העירונית. לאור זאת, מציעים חסון ונסראללה להקדיש מאמץ רב לאסטרטגיה של "טרנספורמציה של הקונפליקט", כלשונם. במסגרת זו, הם סבורים, יש להיערך לטיפול במצב חדש של עיר דו-לאומית או עיר היברידית. ההתממשות של עיר דו-לאומית בירושלים מאותת על מה שצפוי להתחולל בשטחי הגדה המערבית אם לא יושג פתרון מוסכם. צוותי המחקר, הפלסטיני והישראלי, אינם סבורים שהפתרון של עיר דו-לאומית או עיר היברידית הוא הפתרון המועדף, והם מעדיפים את הפתרון של עיר של גשרים המבוסס על פתרון מוסכם. מה שעולה מן המחקר הוא כי מה שרצוי אינו אפשרי ומה שאפשרי אינו רצוי.

כיצד אפשר להתגבר על הפער בין מה שרצוי ובין מה שאפשרי?

"בראש ובראשונה צריך להתגבר על התפיסה המקובלת שמה שרוצים זה מה שיקרה. לצערי התכנון ארוך הטווח פשט את הרגל הן ברמה הלאומית הן בירושלים. בשנות ה-50 וה-60 הייתה חשיבה ארצית כוללת - היה תכנון ערים, תוכנן המוביל הארצי, הייתה חשיבה בעניין שמירת הטבע. דור מקימי המדינה הלך לעולמו ולא הותיר אחריו יורשים המסוגלים להמשיך את המסורת וכיום אין תכנון ארוך טווח. אנו עוסקים בכיבוי שריפות בכל התחומים המרכזיים של הממשל, התכנון והבנייה, בנושאי איכות הסביבה, בתחום הגאופוליטי, בתחומי החברה והכלכלה. בכל התחומים הללו אין מנהיגות עם חזון, עם ראייה עתידית ואסטרטגיות מערכתיות.

אני סבור שהאוניברסיטה יכולה למלא תפקיד מרכזי בהובלת השינוי. ביכולתה של האוניברסיטה לעודד חשיבה אסטרטגית ולתת כלים לאלה שיושבים או יישבו במקומות שיש להם השפעה".

מתוך ההבנה הזאת התגבש בבית הספר למדיניות ציבורית וממשל ע"ש פדרמן קורס לתואר מוסמך בתכנית המנהלים בנושא "ישראל 2048". לדברי פרופ' חסון, מטרת הקורס להכשיר מנהלים שיוכלו לגבש חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח בתחומים המרכזיים לדמותה העתידית של מדינת ישראל לקראת שנתה המאה. "מה שחשוב לנו בבית הספר למדיניות ציבורית הוא לא התוצר – תכנון כזה או אחר, אלא טיפוח חשיבה אסטרטגית. חשוב שמשתתפי הקורס, שהם מנהלים וקובעי מדיניות במקומות אסטרטגיים, יוכלו לנתח תהליכים ודגמים קיימים ויבינו את הגורמים העומדים ביסודם ואת הקשרים ביניהם. על סמך ניתוח זה הם יפתחו תסריטים אפשריים, וביניהם תסריטים קשים ובעייתיים. מתוך הבנת המציאות והתמורות הצפויות יפתחו חזון שעיקרו לאן היינו רוצים להגיע. ולבסוף, מתוך השוואה ועימות בין החזון לתסריטים האפשריים יפתחו אסרטגיות פעולה שעיקרן מה לעשות, איך ועם מי".

חזרה למהדורה המלאה

קו ברשת - ידיעון האוניברסיטה העברית בירושלים
עורכת אחראית: אורית סוליציאנו, דוברת האוניברסיטה   |   עורך ומפיק: אמיר בר-קול
בהוצאת המחלקה לדוברות, האוניברסיטה העברית בירושלים   |   טלפון: 02-5882812   |   פקס: 02-5880058
דוא"ל: amirbark@savion.huji.ac.il